הספר
שנים-עשר סיפורים המתארים הרפתקאות מחיי היום יום של ילדים
?אפשר לדבר עם אלוקים
"האמת היא שאני דווקא כן דוס"
!לא לראות ובכל זאת לראות
,אני לא יודעת כמה סבלנות היתה לה' אלי"
אבל דיברתי אתו על כל מה שהתחשק לי, והוא לא הפסיק אותי אפילו פעם אחת. הרגשתי כל כך קלה, כאילו אני מרחפת, ולרגע דימיתי את עצמי מצטרפת אל הציפור הזאת
".כחולת הנוצה, במעופה מעלה מעלה
!לא לראות ובכל זאת לראות
"האמת היא שאני דווקא כן דוס"
!לא לראות ובכל זאת לראות
. למחרת הגענו שנינו לבית הספר"
כבר בחצר ראיתי את העיניים שננעצות בנו, ואימא, שאומנם לא ראתה את המבטים, כנראה חשה אותם היטב, כי היא לחצה את ידי
".בחוזקה כאומרת - יהיה בסדר
"האמת היא שאני דווקא כן דוס"
"האמת היא שאני דווקא כן דוס"
"האמת היא שאני דווקא כן דוס"
,בדיוק כמו שאתה לא מרגיש צורך"
ללבוש חצאית אני לא מרגיש צורך
לנסוע לים בשבת. כמו שבראש שלך החצאית היא בגד של בנות, ככה בראש שלי הנסיעה שייכת רק ליום חול... ראיתי שיוני, שהיה
דרוך קודם, הרפה את השרירים שלו
".וחיוך קל עלה לו על השפתיים
?טיול שנתי או כיפה אדומה
...אם הולכים לסבתא בסתם יום של חול
"האמת היא שאני דווקא כן דוס"
זוכרים שלמדנו עם המורה יצחק, שהדרך
הטובה ביותר לתת צדקה היא כשהמקבל
בכלל לא מרגיש שהוא מקבל?" הסתכלנו
על פלג לא מבינים איך השיעור של המורה
יצחק קשור לעניין, אבל פלג השיב לנו
בחיוך ממזרי שהתפשט על פניו,
ורק גירה יותר את סקרנותנו
".כשאמר "חכו ותראו
...אם הולכים לסבתא בסתם יום של חול
...אם הולכים לסבתא בסתם יום של חול
...אם הולכים לסבתא בסתם יום של חול
כשחזרנו הביתה חשבתי לעצמי שיש"
רק עוד כמה שעות עד השקיעה, ואם
הם רוצים בכל זאת לברך אותי או לתת לי איזה שי צנוע, כדאי שיזדרזו. אבל אבא אמר שהוא יוצא לשיעור, ואימא ביקשה שבדרך יקפיץ אותה
לחברה שלה... הדר, מצדה, הודיעה
שהיא לוקחת את .נועם, אחי הקטן, לשעת
".סיפור בספרייה
על חברות ותפילות
...אם הולכים לסבתא בסתם יום של חול
...אם הולכים לסבתא בסתם יום של חול
,עוד באותו היום הגענו לבית-החולים"
אבא ואני. בכניסה לחדרו של יואב ביקשתי
מאבא רשות להיכנס לבד לחדר, לכמה
.דקות, ואבא חייך אלי ואמר שהוא מחכה בחוץ נכנסתי לחדר ברגליים כושלות, אבל חיוכו של יואב הפיג באחת את חששותיי. "יאיר, תודה שבאת", קידם את פני יואב, "ההורים שלי סיפרו לי
".שהיית כאן כל זמן הניתוח. תודה, חבר
המחנכת של הכיתה שלנו, כיתה ד2
?אולי בית-המקדש לא ממש שייך לזמננו
?אולי בית-המקדש לא ממש שייך לזמננו
כל אותו היום המורה נעמה התעלמה "
מקיומי, והדבר היה קשה לי אף יותר מאשר אם היתה מטילה עלי עונש, או אפילו מבקשת לשוחח עם אחד מהורי. כל כך נפגעתי מההתנהגות של המורה, עד
שלא יכולתי להקשיב לדבריה בכיתה. ישבתי
".מאובנת וחיכיתי שיום הלימודים הזה יסתיים
?אולי בית-המקדש לא ממש שייך לזמננו
?אולי בית-המקדש לא ממש שייך לזמננו
?אולי בית-המקדש לא ממש שייך לזמננו
אני לא יודע להגיד כמה פעמים ביקרתי בכותל, אבל"
את התפילה הזאת שהיתה לי שם נראה לי שלא אשכח. נדמה היה לי כאילו אני רואה בפעם הראשונה את המלים "תשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דיברת... ובנה
".אותה בניין עולם במהרה בימינו
"?באיזה נר אתה היום"
?אולי בית-המקדש לא ממש שייך לזמננו
"?באיזה נר אתה היום"
אני יודע שהשם שלי נשמע לכם מוזר. ממתי קוראים "
לילד בשם חנוכה? גם אני, כילד, שנאתי מאוד
את השם שלי, ורק הודיתי לה' שלא נולדתי
בט"ו בשבט. אבל ככל שגדלתי והבנתי
איזה נס היה לי בזמן לידתי, ידעתי שזה השם
".הכי נכון שיכול היה להינתן לי
על חולשות וחוזקות
!אני רוצה לצעוק שאני הייתי שם
"?באיזה נר אתה היום"
המורה נאנח והתיישב, סקר אותנו במבטו זמן מה"
ואחר אמר: "אם מה שכתוב בפתק הוא נכון, הרי
שיש לנו תלמיד שלא זו בלבד שפתח את תיקיו
של חבריו והוציא מהם דברים בלי רשות, אלא
שגם לא אכפת לו להפליל את
".חברו על לא עוול בכפו
...פתאום ראיתי את אבא בוכה
!אני רוצה לצעוק שאני הייתי שם
!אני רוצה לצעוק שאני הייתי שם
כמובן שגם אנחנו, הילדים, היינו שותפים במאבק "
הזה. הרי זה גם הבית שלנו, לא? אבל האמת
היא שאני הייתי כל הזמן בצד של אימא. באמת לא האמנתי שיכול להיות מצב שמישהו יבוא ויוציא אותי מהבית שאני כל כך אוהב, יפריד אותי מהחברים
שאני כל כך קשור אליהם, מה"מחנה" שבנינו
לנו כאן, מדיונות החול, ממטעי המנגו ואפילו
".מהגינה הקטנה שלי, ששתלתי ממש בעצמי
!אני רוצה לצעוק שאני הייתי שם
!אני רוצה לצעוק שאני הייתי שם
!אני רוצה לצעוק שאני הייתי שם
להפתעתי הרבה, קליאופטרה הסירה אותי "
מעליה ומסרה אותי לאביגיל, המשרתת הכי
שנואה עליה. רק כשגדלתי קצת הבנתי שזה
מה שאלוקים אמר - "ושאלה אשה משכנתה
ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות". עד
היום אני מברכת על כך מאוד, כי
".החיים שלי השתנו לבלי הכר